רואים שקוף – מלינה גברעם

אוצרת: ד"ר נירה טסלר

תערוכת היחיד רואים שקוף של האמנית מלינה גברעם, שנפתחת ב-7.9.2019 בבית האמנים החדש בראשון לציון, עוסקת בהיבטים האנושיים, ההומניטריים והפילוסופיים שעולים מאקט בניית חומות הפרדה בין אוכלוסיות באשר הן. חומות הן אטומות; ובאטימותן מסמנות את האוכלוסייה שמנגד כשקופה. 

בתערוכה הנוכחית מיניאטורות על גבי עטיפות דיסקים, עבודות באקריליק על שקפים ועל בדים, בצד עבודות גדולות ממדים על קרטון גלי משומש ושקי מלט עשויים נייר שמצאה באתר בנייה בעיר מגוריה. הקרטון הגלי המאורך והגס נפרש בחלל כייצוג לקיום חומות פיזיות שחוצצות בין בני אדם. את האידיאה האוטופית של היעדר חומות או הריסתן, בחרה לייצג באמצעות דימויים אנושיים 'נזילים', שעומדים כסמל של שחרור ושל יציאה מן החומות.

ארקדי ציקון / "ALL THAT JAZZ"

זהו שמו של סרט אגדי מאת בוב פוסי שהוקרן לראשונה בשנת 1979.

אומר ארקדי ציקון: "עבורי "כל הג'אז הזה" פירושו ג'אז בכל צורותיו: כפס קול לסרטים, הקלטות שמע, הופעות חיות ומפגשי ג'אם. עם זאת, מבין כל אלה, חווית ההופעה החיה היא האהובה עלי ביותר מכיוון שאני יכול להיות שם בקהל, לצייר בזמן אמת וללכוד את מהות הרגע, תוך כדי ספיגת המוזיקה בתוכי."

ארקדי ציקון, מאייר ואמן- קריקטוריסט מצליח ברישומיו המינימליסטיים לתפוס את מהות הדמות והתנועה האינהרנטית לה במינימום אמצעים. הוא מעביר לצופה את חוויית הרגע המוזיקאלי על הבמה בתמצות וירטואוזית מעוררת השתאות. בקו בטוח וזריז מנציח רגע שתיכף יעלם, תנועה שמיד תחלוף ויוצר עשרות ווריאציות ציוריות כמו הווריאציות המנוגנות בג'אז עצמו. 

מרבית הרישומים המוצגים בתערוכה זו צוירו בזמן הופעות חיות בפסטיבל הג'אז באילת.

אוצרת: ויויאן בירקנפלד

https://www.arkadyart.com/jazz

סבינה סעד/ אבא יקר....

האמנית הרב תחומית סבניה סעד מתכתבת עם דמותו של אביה, שנפטר לפני שנים רבות והשאיר בת אחת, נכדים ואישה החוגגת השנה את יום הולדתה המאה.

יעקב  (ינקי בשביל המשפחה והחברים) שקוליניק היה אמן בפני עצמו, היוצר בחומרי גלם של פרווה וחוט. בדייקנות סבלנות , טעם משובח, התאמת צבעים ומרקמים- יצר מעילי פרווה לנשים העשירות במילאנו.

כבר בגיל 11 החל לעבוד כשוליה במפעל המייצר מעילי פרווה וכך למד מקרוב את מלאכת העיצוב ותפירת המעילים. באמצע שנות ה-60 פתח בית מלאכה,PELLICCERIA RIVOLI , בעלת שם למעילי פרווה, צעיפים וכובעים יוקרתיים בעיר מילאנו. עם עלייתה של הני אשתו  לארץ לפני 12 שנה הביאו היא וסבינה כמה מחפציו וחלקי פרוות למזכרת.

תערוכה נוסטלגית זו המנהלת דיאלוג בין בת לאביה, לא חומקת מביקורת על עצם העיסוק בפרוות חיה, כך שבמרבית העבודות, המורכבות לרוב מכלי עבודה  ופריטי לבוש מעשה ידיו של האב, שוזרת סבינה חוטי כותנה אדומים מדם הבוהקים מבעד לפרווה.

סיפורים נוספים המשלימים את  דמותו  כאב ובעל, מצוירים וכתובים על נייר עטיפת תפוזים כשכל אחד מהסיפורים חושף טפח וזווית נוספת מאישיותו .

אוצרות: רוני אנקורי