כמי שמוצפת במנהגי אבל ממלכתיים שנולדו כחלק ממהלך של האחדה בין החיילים הנופלים, שוזרת צור-עברון את האתוס והמיתוס הלאומי ביומיומי ובפרטי, ומנכיחה דיאלוג בין שפת עַם ותרבות אחידה לשפת אֵם – אישית, ייחודית ומיוחדת לה. בעבודתה פונה צור-עברון אל השפה המילולית והחזותית של תרבות השכול הלאומית ומטביעה בעבודות חימר שבריריות אלמנטים מאפיינים דוגמת קטעי טקסטים מתוך אגרות זיכרון הנשלחות אליה על ידי גופי מדינה כל שנה לקראת יום הזיכרון; האות "צ" המוחתמת כסימן לרכוש צהל; מוטיבים חזותיים של נופי המקום דוגמת צמח הצבר, פונט האותיות החרוטות על מצבות צבאיות, ועוד...

כך לדוגמא: בענק  לצוואר, היא מחברת בחוט ברזל גס את אבריה המתפרקים, עונדת את שברון ליבה כתכשיט המצהיר על זהותה המרוסקת; בדיפטיך צלחות התלוי על הקיר היא מזקקת את חווית האובדן לכדי מפגן חזותי-טקסי של צער, קושרת סרטי אבל שחורים סביב הדמויות הניצבות במרכז הסיפור – בן ואימא –  ומנכיחה את החלל הפיזי שנפער ביניהם ולעולם לא יתאחה; בשורת אובייקטים דמויי עלי צבר שנגדעו היא מסמנת את האות "צ" המנכסת חפצים וסביבות, מהדהדת שורת מצבות כמעט אחידה של חיילים-צברים; בסדרת כלים היא מחתימה ייצוגים של אדמת המקום, משולבים עם הצהרה על המחיר המשולם בגין חיים בישראל: נולד - בן - נפל; ועוד.

הבחירה במירב רהט כאוצרת לתערוכה לא היתה מקרית. רהט, שבעלה יותם נהרג בפעילות מבצעית בנובמבר 1994, מכירה את השכול הצבאי מקרוב ועוסקת בנושא כיוצרת וכאוצרת שנים רבות. בטקסט התערוכה היא כותבת: "הרגע בו מוטבע מותו של בנה אל תוך גופה הופך לרגע בו נכנסים לתוך חייה של טלילה צור-עברון משפטים, סמלים, טקסים, ושייכות למשפחה חדשה בה היא לא בחרה - משפחת השכול". זהו גם הרגע בו מתחיל מהלך של חיפוש תמידי אחר דרכי התמודדות עם מציאות חדשה-מתמשכת.

"למול השאלה איך מְתַקְשֵׁרים עם ילד מת צור-עברון פונה אל הפונט החקוק באבן המצבה כאמצעי ביטוי, אך מגלה שפונט זה עוצב במיוחד עבור המצבות הצבאיות, ונועד אך ורק למטרה זו ואין גישה אליו. היא לא מוותרת, במהלך יצירתי היא מנסה להחזיר לעצמה תחושה של שליטה יחסית, ומטביעה לתוך חללי האותיות החרוטות בכרית המצבה של יונתן חומר קרמי רך, נוגעת-מתקרבת, בוראת-משחזרת-יוצרת תבניות משל עצמה לסט אותיות – סְדָר דפוס ייחודי לתקשורת עם בנה המת ועם הממסד שניכס אותו, את מותו, ואת הפונט שמנכיח את זיכרו."

התערוכה "טקס(ט) מקומי", שתיפתח בסמוך לאירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל, מסתיימת בנימה אופטימית משהו, בהטבעה של ענף עץ זית מביתה של צור-עברון – ייצוג של נוף מקומי טעון במשמעויות לאומיות ופוליטיות מורכבות, ומוטיב חזותי המופיע בסמל המדינה ובאותות ודרגות בצה"ל, אך בו זמנית עץ בעל כח הישרדות והתחדשות, שענף ממנו סימן את סוף המבול והפך סמל של תקווה ושלום.

 

פתיחה: 24.4.2021 בשעה 20:00, 

נעילה: 22.5.2021 בשעה 13:00

שיח גלריה: 7.5.2021 בשעה 11:00

בית האמנים ראשון לציון, רח' גבעתי 17, ראשון לציון

שעות פתיחה: א' 10:00-12:00, ב' ו-ד' -  10:00-13:00, 17:30-19:00, ג' ו-ה' 10:00-13:00

שישי 10:00-12:00, שבת 11:00-13:00

למידע נוסף ניתן לפנות אל: טלילה צור-עברון – 0545805152 / מירב רהט - 0523900984

ניתן לתאם ביקור מחוץ לשעות הפעילות בתיאום עם טלילה צור-עברון