העבודות האחרונות של פנינה שריג שנעשו במהלך הקורונה עברו תהליך של טרנספורמציה מריבוי דימויים על מצע העבודה, לשפה מינימליסטית ומתומצתת. "נקודת מבט שונה מובילה אותי לבטל רעשי רקע ולהתמקד באובייקט עצמו". (מדברי פנינה) מושג "ההרחבה" בצילום, כך בציור  הקטנת אורך המוקד של העין תוך כדי ציור והרחבת זווית הראיה ,כך שמושא הציור הולך וקטן.   

פני השטח של הציור חלקים או מצוירים בדגמים מגוונים ,על המשטח מצוירות  דמויות, בחלקן דמות אחת  ובחלקן ריבוי של דמויות המוצבות בריחוק  ביניהן. מיקומן מדמה לוח משחק, נוצר מתח בין הדמויות בשל כך ויחסי הגומלין ביניהן משקף ריחוק חברתי, פיזי, רגשי  בין הצופה לדמויות. פנינה, סבתא לנכדים אמא לילדים נאלצת להתראות עם ילדיה ונכדיה ממקום גבוה ומרוחק (ממרפסת ביתה) המרחק שנוצר, משנה את נקודת המבט של הצופה, הדימוי הולך ומתרחק כמעט נעלם, או לסירוגין  מדמה לוח שחמט, ביקורת על המצב וההתרחשות  הפוליטית, בו "החיילים" מסודרים בשיטתיות בהכוונה מלאה של הפוליטיקאים על ידי הפרד ומשול, משחק המרחב משתנה על פי השיטתיות שמתפרקת ומקבלת תפנית חדשה המסרים משתנים, הבעת מחאה. 

חלק מהעבודות נהפכות לכלי המשחק עצמו, גודל של קוביות משחק, עליהן דמויות מיניאטוריות הניתן לבנות מהן דגם קונסטרוקטיבי או לפרק אותן בהינף יד. פנינה עובדת עם חומרים שונים כתשתית עבודה: מגירה, דיקט, מגש או קרטון ישן, שימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים ,האובייקט מופקע משימושו ומוצג בהקשר חדש, מייצר חשיבה ביקורתית על המצב הפוליטי חברתי.