הקרבה לנופים פתוחים בסביבות מכבים-רעות, במורדות הרי ירושלים, אפשרו לה, למרות מגבלות התנועה והסגרים, לבחור נקודות בנוף הפתוח ממנו ניבטים כמעט מכל עבר שדות וגבעות ולצייר סצנות טבע פואטיות; כרמי יוסף, קיבוץ הראל, פאתי מודיעין, פארק קנדה, יער חולדה, יער המגינים, קיבוץ משמר דוד ועוד.

למי שמכיר ועוקב אחר ציוריה של יעקבי, ניתן לשים את האצבע על נטייה חדשה בציורים החדשים "להשתחרר", לבטא רגש והלך רוח תוך קידודם בתוך הסצנה עם צבעים לא אופייניים לה.  אומרת כי היא תרה אחר צבעים בפלטה שלה שיבטאו רגש, את הלך הרוח שלה, של התקופה הסוערת בה חיינו, את אי הידיעה, חיפוש היופי והשלווה והאמונה כי תקופה טובה יותר מחכה מעבר לפינה.

התערוכה אינה סיכום, אלא, מהלך שמאפשר להציג גוף ציור חדש מהשנה האחרונה, בו, פרץ היצירה וההתעקשות על המשך רוטינת הציור הניבו פירות רבים ואפשרו ליעקבי כאדם וכאמנית להתמודד עם התקופה.

קיר אמן, בית האמנים, ראשון לציון