החברה העירונית ראשון לציון, תרבות, ספורט, נופש - עמוד הבית

בצורה נפלאה, מדוייקת וכואבת,  חושפת בפנינו כריסטיאנה את שנותיה הקשות והמדוכאות כמכורה לסמים. בשפה פשטנית להפליא, אך עם זאת חסרת כל עכבות מתארת את נסיונות הגמילה האכזריים והקשים אשר נאלצה לעבור שוב ושוב.

כריסטיאנה מעוררת בקורא רגשות מעורבים של פחד ותיעוב כנגד חיבה בלתי מוסברת ונכונות להרגיש ולתמוך בה בסבלה.הספר מתאר את הילוכי החברה הברלינאית של שנות השבעים המוקדמות, שם השימושבסמים, בעיקר בקרב בניהנוער היה דבר של מה בכך. התבגרות נמרצת וכמעט בלתי נסבלת של נערות בנות 12 אשר היו מתלבשות, מתנהגות וחיות חיים כשל נשים בוגרות כבנות 30. סיפורה המזעזע של כריסטיאנה לא בוחל בשום תיאור, אף המזעזע והבלתי ייאמן ביותר. הקורא עובר ביחד עם כריסטיאנה, מהשימוש בחשיש, ההתמכרות להירואין, וההעיסוק המחייב בזנות.

באינטילגינטיות מפליאה לגילה, כריסטיאנה אינה חוששת לחשוף כל פרט ופרט בסיפורה, הכעס כלפיי החברה, האדישות הקיימת. בתיאור נוגע ללב היא חושפת את פחדיה העמוקים ביותר, את התשוקה להירואין, את התלות ביחס ומגע אנושי, את השאיפה לחיות חיים רגילים ונורמליים, נטולי כל השפלה וסקסיזם
.

סיפורה של כריסטיאנה נתפס בפני הכלל כנדיר. סיפור של ילדה-נערה נרקומנית, אך זוהי לא רק הנדירות, הפליאה והתדהמה העולמית מסיפורה המצמרר. אופן סיפורו, אופיה המתוחכם, האינטיליגנטי, הרגיש והכנה, זה המבקש לגרום לעולם להבין ולראות, להתייחס ולעשות משהו בנידון. לא רקבשבילה, אלא בשביל כל נער ונערה אשר נשבו ונכבלו בידי הסמים, ההירואין וכעקב זאת, גם בידי הזנות. מדובר כאן בחוסר הסיפוק האישי של כריסטיאנה, היא מבטאת את האכזבה גם מחולשתה שלה, מהאגואיזם הנדרש כנרקומנית, אך בנימתה מורגש גם משהו מן אכזבתה מהחברה. כריסטיאנה מבקשת לבקוע את חומת האפתיות, כי על אף כל הנסיונות והמחאות החברתיות, לא נעשה מספיק, ואולי אףלעולםלא יהיה אפשר להיעשות. ההירואין, מבחינתה, נמצא בכל מקום. וזהו, כשלעצמו, המלכולכך ומכוער העולם.

מדובר בספר נדיר, אמיתי, נוקב, חושפני וצורם. על נפש האדם, על החברה, ועל מגבלותיה. שהם הכואבים מכל.