דינה שנהב: "והארץ לעולם עומדת"

דינה שנהב היא זוכת פרס אברהמי, המוענק השנה לראשונה על ידי משפחת אברהמי והחברה העירונית, לאחר שעבודותיה נבחרו מבין 170 תיקי עבודות שנשלחו לתחרות על ידי אמנים שונים. לצורך התחרות הוקמה ועדת שופטים חיצונית, שכללה אוצרים מובילים בתחום האמנות העכשווית.

שם התערוכה של שנהב, שתוצג מה-5 בדצמבר בגלריה העירונית, הוא 'והארץ לעולם עומדת' – פסוק הלקוח מפרק א' בספר קהלת. ספר זה הוא ביטוי לחתירה רוחנית עמוקה, וללא ספק, גם את עבודותיה של שנהב אפשר לקרוא ככאלה.

העבודות מחפשות אחר שורשים שאין לבני הדור השני לשואה יכולת ליצרם, שכן נעקרנו ונדדנו ונדמה שהמקום עוד לא ממש 'יושב עלינו' או אנחנו 'עליו'. כל אחת מהעבודות קוראת בו בזמן למקום ולאי מקום, ללהיות שייך ולחפש שייכות בעת ובעונה אחת. התערוכה בנויה מנוכחויות שונות, הנמצאות יחד ומחזיקות שלם מלא סתירות.

שנהב התפרסמה בשנים האחרונות בעיקר בזכות עבודות הפסיפס הגדולות שלה, העשויות ספוגים. המוזאיקה, שבאה מן העולם הרומי והפוסט-קלאסי ופרחה בראשית הנצרות הממוסדת במאות הרביעית, החמישית והשישית, קשורה תמיד לארכיטקטורה. וכך גם עבודותיה של שנהב - גופניות מאוד, חשופות ומחוספסות. המוזאיקה עשויה אבנים קשות, ואצל שנהב היא עשויה מ"אבנים" רכות, התלויות על קיר קשה. ניגוד שהוא אמירה, עמדה תרבותית ופוליטית. אין בעבודות את העשייה הבלתי הפיכה והיהירות של הטכנולוגיה המודרנית. הן אינפנטיליות במודע, והעיצוב הצורני הוא תוצאה של החומר, הספוג, ושל תהליך העבודה הפסיפסי הנכפה על האמן: גס, על גבול הפרימיטיווי, המחצין את עילגותו. הספוג הביתי, פנים המזרן, החלק האינטימי והרך, חשוף ופגיע. הפרטי והביתי נהפך לציבורי. הנחות, הנמוך, הילדותי, מוגדל ומועצם והופך לציור קיר שאמור להנציח.

היער: צילומים, ציורים, עבודת מיצב בספוגים

בארץ, היער אינו נוף ילדותנו. הוא זיכרון רחוק, המגיע בדרך כלל מיד שנייה. היערות המצולמים של שנהב מחזיקים סיפור הנושא זיכרון פרטי ולאומי. בהם התרחשה הזוועה. הם היו מקום המפלט שגם איפשר למעטים – חיים.

אצל שנהב, היער הוא גם מקום המחזיק את אפשרות השינוי. תצלומי היערות הגרמניים שלה נראים במבט ראשון תמימים, אבל הם ביטוי למבט אישי ופרטי ומבט היסטורי-לאומי. זהו מבט אל יערות שהיו מקום מפלט ליהודים וצוענים שברחו מאימי המשטר הנאצי (אביה של שנהב ברח והסתתר ביערות אירופה). כל ניסיון לצייר או לצלם את היער, מנסה ללכוד משהו ממהותו של היער שהיה בית לאב שברח. בחלל הגלריה העליון מוצג מיצב יער ספוגי, מקוצץ ויבש, מפתיע ומרתק כאחד.

שנהב פועלת במדיומים שונים של האמנות. היא נעה בתנועה חמקמקה ובלתי מורגשת, תוך יצירת תפרים עדינים ובלתי נראים מהקונקרטי לעבר הפואטי. היא ניגשת אל אתרי מלחמה, אתרים ארכיאולוגיים, אתרי היסטוריה ומנסה, בעזרת ההדבקות והגזירות, לייצר משקלים חדשים, תמונה חדשה. התוצאה ממגנטת.

העבודות טעונות בהיסטוריה פרטית של האמנית (היא בתו של אומן - רסטורטור של עבודות מוזאיקה, אשר נחשפה מילדותה לעבודות שחזור וגילוי פסיפסים). זוהי ההיסטוריה המקומית של מלחמות היהודים בערבים, של אינתיפאדת אל אקצה (בן זוגה של שנהב הוא אמן עורך חדשות בטלוויזיה. החשיפה המיידית אל צילומים חדשותיים היא דבר הקורה גם בבית), ושל שואת היהודים בגרמניה.

התערוכה מציגה היסטוריה רחבה ופרטית, היסטוריה משוחזרת של אישה אחת, אמנית בתחילת שנות ה-40 לחייה, אמא ובת, המנסה לחבר בין כל הדברים בקשר סיפורי עקיף. תוך כדי שהיא סופגת הכל, היא מספיגה אל תוך הספוג היבש זיכרונות, צבע וצורה, ומנסה להכיל את הסוף ואת הנצח, את המתקיים לרגע, את הפרדוקס ואת הקסם.

אוצרת התערוכה: אפי גן

בית קנר, גלריה עירונית לאמנות, רח' רוטשילד 7 ראשון לציון. טל' 9470728

התערוכה פתוחה לקהל בימים ב'-שבת בין השעות 10:00-13:00 וכן ביום ג' אחה"צ בין השעות 16:30-18:30.

לפרטים נוספים: www.hironit.co.il