המילים שמים וארץ קשורות מראשית התרבות האנושית למקור הדתי של סיפורי בריאת העולם ולפירוש של יסודות היקום והקיום. השמיים מצטיירים כמקום הנשגב והארץ כממשות של המעשי. השאיפה הפיזית והרוחנית להפר את קוטביות השמים והארץ מאתגרת למחשבה בעלת מעוף המבקשת לפרוץ ולהרחיב את גבולות האישי, האנושי ואת מגבלות הטבע.

דרורה דומיני עבדה בסדנא לאמנות בשנות השמונים של המאה העשרים בראשית דרכה כאמנית. היא הציגה תערוכת יחיד ראשונה בגלריית הסדנא בשנת 1984. כעת, במסגרת העשור הרביעי לפעילות הסדנא, מציגה הגלריה מדי שנה תערוכת יחיד של אמנים שלימדו בה בעבר. זאת התערוכה הרביעית בסדרה.

השאיפה האנושית למעוף חוצה גבולות נבחנת אצל דומיני כבר בעבודותיה המוקדמות ונמשכת כחוט שני של הרהור וערעור גם בעבודותיה העכשוויות. רישומים ופסלים שנוצרו בשנות השמונים ניסו להפר את כללי הפרספקטיבה, כוח הכבידה, תפיסת מעלה ומטה, תלת ודו ממד. ההפרות נבחנו בעיקר באמצעות ערכים פיסוליים מופשטים אך עם הזמן צורפו אליהם יותר ויותר חפצים מהמציאות ומסביבת החיים. אלה השתלבו כמרכיבים סיפוריים המשחזרים בנימה משחקית ובמידה של ספק את הדחף הביוגרפי למעוף. הגורמים המופשטים והסיפוריים שבעבודות בוחנים את חוויית החיים מנקודת מבט חילונית הפועלת באורח משחקי, מהתל ומפוייס. במתח שבין מעלה ומטה ובתעתוע שבין דו ותלת ממד נוצרים מיזוגים המתיכים לכאורה קוטביות השוררת בין קודש לחול, בין מציאות לדמיון ובין האפשרי לבלתי אפשרי.

הצירוף המשלה של הקטבים מיוצג בתערוכה באמצעות רישומים שנוצרו בתקופת העבודה של דומיני בסדנא ובאמצעות עבודות נוכחיות. בהצבה המרכזית, שנוצרה במיוחד עבור התערוכה, נפרש דימוי נוף הררי על פני מחיצת עץ ארוכה התלויה במרחב הגלריה. דימוי הפסגות נוצר מגרף של תנוחות קמרוניות הנובעות מכוח הכבידה המושך מטה שרשראות ומחרוזות התלויות על פני המחיצה. את השרשראות הכינו ילדים שעבדו בהדרכת אמני הסדנא ובהנחיית חברי גרעין אמנויות. בחלק התחתון, במרכז המחיצה פעורה קשת דרכה ניתן לגלוש על גבי משטח שנוסע במסילה על גלגלים ולהיבלע בצד האחר. כך, בין מעלה ומטה, בתנועה קדימה ואחורה, במעבר בין ממדים, בעולם של חפצים ובאזכורים משפת הפיסול של אנתוני גאודי, קונסטנטין ברנקושי, אנתוני קארו ופליקס גונזלס טורז מפעמת ההכלאה של ניגודי חיים.