תמונה משפחתית

פרקים:

לפני הצפייה בהצגה

א. חומר לרקע על רוסיה (ברית המועצות) של שנות ה-90
אחרי הצפייה בהצגה
ב. קשר בני בני אדם
ג. "הסטיגמה" – דיעה קדומה.
ד. יחסים במשפחה – במיוחד מול סבא וסבתא

פרק א: - רע על מסורבי העלייה

עד תחילת שנות ה-90, היתה רוסיה הגדולה, שרויה תחת שלטון קומוניסטי. לאזרח הפשוט היה קשר מאוד מוגבל עם הנעשה מחוץ לארצו.
השלטון הקומוניסטי סגר את המדינה במעיין מסך של ברזל. תרבות מערבית לא חדרה אל תוך המדינה הענקית, כמוה גם יוזמות כלכליות מן העולם המערבי (הכוונה במערב היא למערב אירופה וארצות הברית).

חייהם של מרבית התושבים היו חיים צנועים ודלים כיון שהמדינה סיפקה לאזרחיה מעט מאוד משאבים על מנת להתפתח כלכלית. רוב האדמות החקלאיות, כמו גם התעשייה והמחצבים, היו בבעלותה של הממשלה.

חופש הביטוי – בספרות, עיתונות, הזכות להפגין – כל אלה נלקחו. מי שנתפס מדבר רעה על רוסיה מייד עלה על הכוונת של שירות הביטחון הרוסי הנוקשה והמאיים – הק.ג.ב. אשרות יציאה מרוסיה היו בתקופה זו מצרך מבוקש אך נדיר מאוד. האזרחים הרגילים לא הורשו לצאת את גבולות המדינה, רק במקרים מיוחדים או לשם ייצוג המדינה, למשל ספורטאים, נגנים, זמרי אופרה, שגם הם בזמן שהותם בחו"ל תמיד היו תחת מעקב של סוכני הק.ג.ב.

ברוסיה של אותם שנים חיה קהילה יהודית גדולה המונה למעלה ממיליון יהודים. משיקולים פוליטיים ואחרים עיכבה ברית המועצות (שמה המלאה של רוסיה) את עלייתם של יהודים שרצו לעלות לארץ ישראל. אנשים אלה נקראו "מסורבי עלייה".

בין מסורבי העלייה היו מי שניסו להלחם ברוע הגזרה ופעלו באופן הפגנתי נגד העיכובים והאיסורים. היו אלה אנשי רוח, עיתונאים, מדענים ואנשי ציבור מקרב הקהילה היהודית. חלק מלוחמי חופש אלה נעצרו, נכלאו בבתי כלא בסיביר, והפכו ל"אסירי ציון".

רבים מהם נחשבו ללוחמי זכויות האדם ולאסירי מצפון והיו מוכרים ככאלה בעולם כולו. מדינות רבות הפעילו לחץ על ברית המועצות לשחרורם אך התהליך ארך שנים רבות.

רבים מאסירי ציון עברו עינויים במהלך מעצרם והיו מי שנפטרו בעודם בכלא. חלקם שוחרר ועלה לישראל וחלקם שוחרר רק עם קריסתו של המשטר הקומוניסטי בתקופת שלטון גורבאצוב ב-1985.

בין אסירי ציון המוכרים נמנים אנטולי (נתן) שרנסקי, אידה נודל, יולי אדלשטיין והרמן ברונבר.

פרק ב' : הקשר בין בני האדם

לאחר הצפיה- שאלות לפתיחה:

1. איזה קטע בהצגה נגע לך יותר מכולם? למה?
2. איזה דמות אהבת יותר מכולם. איזה עצבנה אותך במיוחד? למה?
3. האם ישנם בהצגה רגעים שמזכירים לך רגעים דומים אצלך במשפחה? מהם?

הדיון:

הקדמה לדיון:

ההצגה מעלה מגוון נושאים רחב שסובב כולו סביב נושא מרכזי אחד: קשר.
במהלכה של ההצגה נחשפים הצופים למספר מערכות יחסים שכל אחד מהן מתארת סוג אחר של קשר.

הקשר בין אח ואחות (ירון ועדי)
הקשר בין בן לאמא (ירון ותמרה)
הקשר בין אבא שהוא גם סבא לבת שהיא גם אמא (תמרה וישראל)
הקשר בין חברים לכיתה (דניאל וירון)
הקשר בין אנשים זרים (ישראל ודניאלה)
וכמובן, הקשר המיוחד מכולם – הקשר בין סב לנכדיו (ישראל, ירון ועדי).
כל אחת ממערכות הקשרים הללו מתאפיינת בסוג אחר של דרישות.

שאלות אפשריות:

1, האם גם אתם חשים אצלכם הבדלים כאלה? מהם? מה ההבדלים למשל בין הקשר שלך עם אחיך/אחותך ובין הקשר שלך עם הוריך?

2. עם מי מבין בני המשפחה הקשר שלכם הוא הטוב ביותר? למה לדעתכם הוא כזה? במה זה מתבטא?

3. עם מי הקשר הוא פחות טוב? למה? איך ניתן לחזק אותו?

המשך/ מעבר לנושא הבא:

בתחילת ההצגה מסרבים ירון ועדי להתקרב לישראל סבא שלהם. דווקא דניאלה, ילדה זרה לחלוטין, מצליחה איפה שהם נכשלים.

שאלות אפשריות לפתיחת הנושא:

1. למה לדעתכם זה קורה?
2. האם נכון להגיד שירון ועדי נכשלים או שהם פשוט מוותרים?
3. למה לדעתכם דווקא דניאלה מצליחה להתקרב אל ישראל? (הדיון צריך למשוך לכיוון של איך נוצר קשר. המושגים שצריכים לעלות הם: היכרות, סבלנות, כבוד וכיבוד הזולת).

סיכום/ מעבר להמשך הטיפול בנושא:

דניאלה מצליחה בגלל הפתיחות שלה, הנכונות שלה להקשיב, היכולת שלה לראות את כל האנשים ראויים לקשר, היא לא חוששת להתקרב. היא לא מתחשבת בסטיגמות.

פרק ג': הסטיגמה

הסבר/ הקדמה לדיון בנושא סטיגמות:
סטיגמה היא דעה קדומה, לרוב שלילית על בן אדם שאנחנו לא ממש מכירים. בגלל חוסר הרצון או היכולת שלנו לנסות ולהכירו באמת, אנחנו מתייחסים אליו על פי דעות קדומות אותן שמענו ממקורות שונים (ההורים, החברים, התקשורת וכו').
למשל: כל הרוסים הם שיכורים. האם זה נכון? בוודאי שלא.
למשל: כל האשכנזים הם סנובים. האם זה נכון? מובן שלא.
למשל: כל המרוקאים הם עארסים ולכולם יש סכין בתיק. האם זה נכון? ברור שלא
אבל לפעמים, בגלל הסטיגמות, אנחנו מפחדים להתקרב ולא מגלים את האדם האמיתי שמאחורי הסטיגמה.

סטיגמות אנחנו מפזרים בקלות גם על החברים שלנו. לפעמים בגלל צורה חיצונית:
ההיא פרה – ואז אנחנו כבר מיד חושבים שהיא גם טיפשה וסתומה – כי היא פרה, מישהו קרא לה ככה ומאז זה נדבק לה. אולי בכל היא מנגנת פסנתר, ציירת, גאונה במתמטיקה או סתם אדם מקסים ומעניין?

ההוא משקפופר – ובגלל שיש לו משקפיים, ברור שהוא משקיען, חנפן, חנון. אולי פשוט יש לו בעיה בעיניים? אולי אם היינו מתקרבים ומכירים אותו היינו מגלים שהוא בכלל לומד קראטה וגולש גלים מעולה וגם מנגן על גיטרה חשמלית.

אבל הסטיגמה, הדעה הקדומה, מפריעה לנו להתקרב ומשאירה אותנו רחוקים.

שאלות:

1. אילו סטיגמות נוספות אתם מכירים?
(מספרים על סוגי סטיגמות, יכול להיות אפילו קצת מבדר. כמובן שצריך להדגיש שכל סטיגמה היא ממש לא נכונה)

לפעמים אנחנו פוחדים להיות חברים של אנשים שיש עליהם סטיגמות.
מי רוצה להיות חבר של פרה? של משקפופר? מייד יחשבו שגם הם כאלה אנחנו פוחדים שהמעמד שלנו ייפגע אם נהיה קרובים לאנשים שיש עליהם סטיגמות

שאלות

1.  ממה חושש ירון?
2. למה הוא לא מזמין אליו חברים?
(תשובה אפשרית להמשך הדיון: פוחד שכל הילדים ידעו שסבא שלו חולה נפש. בעיניו ישר יחשבו שאולי גם הוא כזה, וכל המשפחה שלו כזאת).

שאלות בנושא:

1. האם גם אצלכם קיימים חששות דומים?
2. האם גם אתם מתביישים בחברים, באחים, בהורים? במה?
3. נסו להיות פתוחים ולהגיד דבר אחד שאתם קצת מתביישים בו בקשר להורים שלכם, לאחים שלכם, לסבים שלכם.

דוגמא:

אני למשל תמיד התביישתי שאבא שלי לא מבין כלום בספורט אבל היה מתעקש לשחק איתי ועם החברים שלי כדורסל.

תמיד קצת התביישתי שסבתא שלי הייתה מתעקשת להאכיל כל חבר שהבאתי איתי, אפילו אם היינו באים רק לחמש דקות. היא ממש הייתה מציקה לחבר עד שהוא היה נכנע.

4. איך מתגברים על הרגשת הבושה?

(תשובה אפשרית:אולי בעזרת המומו, אולי בעזרת הסתכלות על הדברים הטובים – למשל אבא שלי הוא בעל חוש הומור מצויין, מבין הכל במתמטיקה, פיסיקה, תנ"ך, ספרות... קרא את כל הספרים שיש, הוא מבין בקולנוע, הוא תמיד שמח לעזור לכולם בכל דבר.
סבתא שלי תמיד הייתה מספרת לי דברים חכמים על החיים)

5. עכשיו נסו לספר במה אתם גאים באחים שלכם, בהורים שלכם, בסבים שלכם (לפי הסדר הזה) לפחות דבר אחד או שניים.