בתערוכה מוצגים עשרות פנקסים קטנים וכחולים, פתוחים לרווחה, בגובה המאפשר 'בדיקה'. הפנקסים מזכירים תעודת זהות ישראלית, דרכון ישראלי, או לחילופין כרטיס חברות במועדון. בחדשות דווח לא מכבר כי בשכונה החרדית 'מאה שערים' בי-ם, התגלה בית חרושת לזיוף תעודות זהות . 

לגבי קבוצות רבות באוכלוסיה בישראל: חרדים, עובדים זרים, מהגרים בלתי חוקיים או ערביי הארץ, משמעה של התעודה הכחולה הוא קיומן של אפשרויות לתנועה חופשית, לתקציבים, או לחירות. בין עשרות הפנקסים הכחולים נמצאים גם שני פנקסים אדומים המסמנים אופציה אחרת, אולי לא מקומית.

בעבודותיה הקודמות השתמשה קרן בהגדרת קווי מתאר המצויר בטושים ובקו שחור ועבה . בפנקסים, מלבד הטכניקה המוכרת,  היא מציירת גם בצבעי אקוורל המאפשרים נזילה, וחריגה. מתרחשת הסגת גבול באמצעות קווי מתאר העשויים צבעים חומים. הסגת הגבול מכוונת גם לתוכן המצויר, אנחנו מתבוננים במעין תוצאות בדיקת מעיים, תוצאות צילום רנטגן: בובות, ספק ילדות מדממות, בעלי חיים, מחבלים מתאבדים, אברים מדממים, צלבי קרס, והפרשות גוף.

הצופה מוזמן ומתפתה לבדוק את הציור שהוא גם אובייקט, הפתוח באמצעו כנערת אמצע במגזין ארוטי. במרכז הציור מופיעה בד"כ דמות ילדה, ספק אישה, בובה, אשר פניה או גופה נחתכים ע"י אמצע הדף. החיתוך הטכני מרמז גם על התוכן המתעתע. באמצעות פתיינות צבעונית ואינטנסיבית מוזמן הצופה לנוע בעולמה ההרמטי והייחודי של קרן , עולם  של מציאות מדממת ומקומית. 

הפנקסים הצבעוניים מפתים ומעוררים, אבל נושאיהם פורצים, משתוללים וטוענים לשטח, להכרה, לפרישה רחבה. צמצום של גודל אשר מנסה להסיג את גבולו תוך כדי גלישה ונזילה החוצה, עבודה שהיא כסיר רותח ומבעבע הגולש מעבר למידותיו.