בסדרת העבודות המוצגות בתערוכה מתבלט אובייקט חוזר -  גדרות. גדר ההפרדה, חומת ההפרדה או גדר הביטחון, הם שמות שונים לתופעה משפיעה ונוכחת במרקם החיים הישראלי.  החומה \  גדר היא תוצר פוליטי במרחב וככזו הפכה לנושא מרכזי באמנות העכשוית של אמנים ישראליים.

צבעי אדמה, תחושת ערפול, פלטה כהה, וקוים שאינם חדים, מאפשרים לצופה 'לגלגל תחושות'. מתוך הערפל מתבהרת הפיגורה: חומה, כלב, אישה, ציפור או פרה. בשנים האחרונות מאפיינת פלטת צבעים מונוכרומטית וכהה את יצירתה של רות פינס. הצבע שולח אותנו אל הנוף ומצד שני מכוון אל תחושה מלנכולית של עצב ופרידה.

בציוריה טבועה אהבת הארץ. מבט העין אל העצמים שבשטח, אל פעולה, או אל בעל חיים, באה תמיד מתוך אהדה אל האוביקט אבל נדמה שכבר הפרטים אינם מענינים באמת, ולכן התחושה המלווה היא המועצמת. נדמה שעצב גדול נצמד כצל, ותפיסת העולם היוצרת, קיבלה חיזוק פסימי, פחות מואר.

פינס מחוברת לסמלי המקום: שיחי הסברס האופייניים ומראות הארץ. החיבור אל הישראלי, השורשי, ברור מאיליו. כמי שציירה כל חייה , למדה במכון אבני ובמדרשה למורים לאמנות, והציגה עשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות.

על סדרת עבודותיה 'מול סופות החול', נכתב כבר   ש" שכבות הצבע הכהות, עוצמתיות, והצבעוניוות מצומצמת אך דרמטית" . נדמה שכעת מה שמתקיים בעיקר הוא השיכוב הרב של הצבע הכהה והמעורפל.

העבודות יוצאות מן הפיגורה, מן הנוף ונעות אל תחושה הפנימית, תחושת החיים, אובדנם, מהות המקום. כל אלו 'מזיזים' את היצירה מתיאור ספיציפי של דבר או מקום, אל ניסיון לפשטו. פינס נעה על הסקאלה שבין הפיגורטיבי למופשט ומגיעה באמצעות פלטת הצבע המונוכרומטית והכהה אל הפשטה שמקורותיה פנימיים.

אפי גן \אוצרת