החברה העירונית ראשון לציון, תרבות, ספורט, נופש - עמוד הבית
טאבים צד
דלג על טאבים צדהזמנה לתערוכה של גיל ומוטי
התערוכה מוצגת בגלריה העירונית השוכנת בבנין היסטורי בן 120 שנים .שם התערוכה- פרפאפרזה למילות השיר "כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון.." משירי העם הידועים שהושרו בפי כל, מאזכר ימים של יין ושמחת יישוב נבנה.
הציורים הגדולים בגלריה, מתייחסים אל חולות העיר. חולות שנשארו בתודעה, אבל בו בזמן מתקשים להישאר תמימים וחפי כוונות נדל"ן. הרומנטיקה העכשוית של גיל ומוטי היא צינית ומפוכחת .
ציורי האקוורל מתכתבים עם ציוריהם של נחום גוטמן, עם ראובן רובין, עם ציונה תג'ר ועם.........הם מציירים שמיים כחולים ונוף, ערבים, יהודים, את מה שהיינו רוצים לכנות 'היומיומי והרגיל'. בהבדל אחד- הציור מצוייר ברובו- שם- ברוטרדם, מקום משכנם הקבוע בשנים האחרונות. גיל ומוטי מציירים את הישראלי ומתוך שהדברים נעשים שם הרי שהמצויר עטוף בערגת הרחוק, זיכרון. הרעיון לתערוכה מבשיל כאן, אבל נרקם והופך למתווים באקוורל תחת שמיים והויה אחרת.. לפני התערוכה, עם בואם, הם יוצאים לפעולה אמנותיתי מתוכננת מראש.
הפעולה היא עבודה עם קהל מקומי, שאינו בקיא בהלכות אמנות ובשיח האמנותי. הפעולה אמנותית בשטח נערכת אח"כ לעבודת וידיאו. עריכה,עיבוד, בחירות והדגשים הופכים את הסרט לסיפור על ושל אמנות, ובגלריה נטענים החומרים מחדש. מעשה של פירוק והרכבה בונה את יצירתם.
האקוורלים מוצגים בגלריה כשהם \תלויים כשרשרת דגלי הלאום, שרשרות ציורים שמקשטות את חזיתות הבניינים. בימים אחרים טרחו הילדים וציירו דגלים ויצרו שרשרות לקראת יום העצמאות, לקשט את מרפסות הבתים. היום דגלי הלאום מגיעים כמתנה לחג תוצרת סין, ביחד עם עיתון החג.
הבחירה להציג את הציורים על גבי שרשרת שולחת אותנו להתפכח מעט ועם זאת משאירה אותנו בתחושה מתוקה ורומנטית. זהותם האחידה של זוג האמנים שבמשך שנים לובשים את אותם הבגדים מדי יום, נמצאת גם בגלריה. הנחת העבודות על גבי זוגות נעליים זהות, השארת הכסאות הלבושים בבגדיהם כצופים שעזבו לרגע את התמונה לבדה, או יצרו תחרות ויזואלית על עין המתבונן שכן הם נמצאים שם, מאפיינת גם היא.
# לינק לתוכנית "הכל תרבות" דרכו אפשר להיכנס לתכנית האחרונה מס' 24 ולצפות באייטם על הגלריה:
http://www.23tv.co.il/1680-he/Tachi.aspx
וערמות העיתונים שבראש כל ערימה נחשפת יידיעה הקשורה לקונפליקט ומלחמה, ועם זאת לבבות הקטשופ, הפיתה הערבית ועליה צרובות המילם הופכים את לחם הקודש המקומי למשהו שחובר עם קונפליקט, עם קטשפו שהוא סמל אמריקאי, האם המיקס הזה אינו תמצית מה שכאן?
היוצא דופן בעבודיהם של צמד האמנים הוא מה שמוצב באמצעותם כאפשרות אחרת של קיום.נוכח זהותם המגדרית, נוכח הופםעתם הויזואלית הנעימה, והאחרת, ונוכח עבודת האמנות המורכבת שלהם אנחנו יכולים לצאת למסע פרטי של שאלות על זהות פרטית ולאומית, שאלות על כאן ושם על אחר ועל עצמי.
הבחירה להציג בעיר הולדתו של גיל כמעט וטבעית למהלך עבודתם, שכן המאפיין את יצירתם העכשוית של צמד האמנים גיל ומוטי היא רומנטיקה צינית מפוכחת אשר מחוברת אל מקום וזכרונותיו אבל גם שופעת 'אחרות', בפעולת האמנות, הוויית הזוג- צמד האמנים, ובאופציה שהם מציעים באמנותם. ביסוד עבודת צמד האמנים גיל ומוטי הפיכת אירועי החיים לשדות צורניים של תפיסה באמצעות " שיטת שוטטות"
• צמד אמנים שהם תופעה אמנותית גיבוש רעיוני משותף, דיבור על זהות על שיכפול על האפשרות לראות ולחוות את האחר
• הפיכת אירועי החיים לשדות צורניים של תפישה (ורדה גנוסר בקטלוג :future line tures)
פעולה אמנותית של עשייה , "שיטת שוטטות" , עמדה פתוחה אל העולם ואשר פותחת לעולם מקום בקרבם
• עמדת מוצא: " לא פרובוקטיבי", משוללת שיפוטיות
• האפשרויות האחרות שהם מציגים:
אפשרות אחרת
סוף אחר
הליכה משותפת
גאולת הזר- מכילים את המשאלה להתקרב, לארח, לחוות אחדות.
• מעורבות אל תוך המציאות וממנה בחזרה אל הזירה האומנותית
באופן יוצא דופן מאפשרת עבודתם חחזרה אלינו.
ובאופן מיידי
פתיחה: יום ה' 12 במאי 2011 בשעה 19:30
קרדיט צילום: איילת נויפלד
Banners
דלג על Banners