המציגים בתערוכה ציור וכו' הם אמנים עכשוויים, בטווח גילאים דומה, המציגים עבודות ציור, פורטרטים, דיוקנאות ועוד. חוט סמוי מן העין קושר בין עבודות הציור, ומאפשר בחינה השוואתית ומרובדת של המצויר. עבודותיהם מאפשרות שיחה 'טרייה' אודות הציור: על היחס שבין הציור למציאות, על הרלבנטיות של הציור, ולא פחות מכך על התשוקה לציור.

דרור קרטה הוא 'אוטו דידקט' הבועט בכל מסורת, 'אמן לקטן' המצייר ורושם על מצעים הנבחרים באקראיות מכוונת, במהלך שיטוטיו בדרום העיר תל אביב. הוא מלקט ומרכיב מתוך דחף והכרחיות לצייר ולרשום. סדרת הדיוקנאות על מצעי טפטים מייצרת מפגש בין אורנמנטיקה לציור מהיר, כך שהתוצאה הופכת ל'רנטגן ציורי' של דיוקן מומצא ומטריד.

צוקי גרביאן מתמודד בדרכו עם 'אולד מסטרס' כטיציאן, ולסקאז, ורמברנדט המשמשים לו גופי התייחסות כבדי משקל. את סדרת הדיוקנאות העצמיים יצר בשנה האחרונה בתקופת זמן קצרה וקצובה, מתוך משמעת ציור נוקשה (ציור ליום), אבל גם מתוך תחושת שחרור ובחינה של החדש, של מה שמתאים לכאן ועכשיו.

מישל פלטניק מצייר על עצמו את הדיוקן של לוסיאן פרויד שצויר על ידי פרנסיס בייקון ומבצע מעין 'מהלך על מהלך'. הבחירה בשני ציירים נודעים אשר הוכרו כ'ענקי ציור' מכוונת. פלטניק מצייר ציור שיש בו את גם הזיכרון של הציור המקורי, גם את השיבוש וזאת מתוך שאלה היפותטית על האפשרות לייצר ציור חדש.

רות אורנבך מציגה בגלריה העליונה את המיצב 'משחק זיכרון' המנסה להבנות זיכרון. בתערוכה ציורים המנסים לזכור את מה שאי אפשר לשכוח, ומצד שני את מה שלא נמצא שם (זיכרון אחיה ואחיותיה שלא הכירה). המהלך בלתי אפשרי ועם זאת אומר  זיכרון והנצחה.

התערוכות מאפשרות מבט על עשייה צעירה, מחדשת, נוקבת, המעזה להישיר פנים ולהתמודד עם המקומי, תוך כדי בחינה והשוואה אל המקורות, אל הציור כמדיום ואל הציור כאפשרות הכרחית של מבע.

נעילת התערוכות 29 בנובמבר 2012.

התערוכה נושאת קטלוג- את הקטלוג אפשר לקבל בדואר באמצעות פנייה ישירה לגלריה