התערוכה, לבנות ולהיבנות, בוחנת את האתוס הוותיק בעיניים מודרניות, תוך התבוננות בדימוי של הישראלי הבונה את ארצו. האם לבנות אכן שווה להיבנות? האם המשוואה הקושרת בין בניינה הפיזי של הארץ לנפשו של העוסק במלאכה נכונה גם היום? האם אי פעם הייתה נכונה?
 

כיצד השתנתה הדרך בה נתפס ערך העבודה הפיזית לאורך שנות הקמת המדינה, מהאדרת העבודה הבונה את הגוף ומבריאה את הנפש, דרך שימוש בפועלים פלסטינאים ועד להבאת פועלים זרים מכל רחבי העולם, בכדי לשחרר את העברי מעבודות כפיים. 

המעבר מפועל לאדון תקף גם ביחס לאדמה. מאדמה שיש לגאול היא הפכה לנכס נדל"ן שיש לנצל. מפועל עובד אדמה לאדמה שעובדת עבור בעליה. מחברה בה התהדרו מנהיגיה בתקופה בה עסקו בעבודת כפיים, לחברה היררכית בה מתהדרים המנהיגים בדירות פאר שניבנו על ידי זרים.

בתערוכה משתתפים: שאול ארזי, נילי אריאלי, שמואל גרוברמן, ויויאן הירש בירקנפלד, דן וייך, ישראל רבינוביץ ולי היא שולוב, המביעים ביצירותיהם המגוונות קולות וזוויות מבט שונות על הנושא. חלקם מביטים בנוסטלגיה וגעגוע על התקופה ההיא ועל הערך שעמד בבסיסה.

חלקם מביעים ספק באותנטיות של האתוס ובמניעים הנסתרים מאחוריו. אחרים מביעים ביקורת על התהליך שעברנו מאז ועד היום: מגוף שרירי ושזוף של פועל בגופיה פשוטה, לגוף נפוח מעבודה בחדר כושר ממוזג וחלק משיערות מיותרות. מפועל עברי בעל גאוות מקצוע, לעובד זר חסר שם וכבוד אנושי. האם התהליך העובר על החברה הישראלית הוא הפיך? ולאן יוביל אותנו בסופו?
 

פתיחה: 13 בספטמבר בשעה 20:30, נעילה: 8 בנובמבר

קרן ויסהוז
אוצרת התערוכה