בשבוע שעבר עלתה על בימת היכל התרבות ההצגה "מגש הכסף" של תיאטרון מופע.

"לא די להכריז על הקמת מדינה. כדי ליצור מדינה יש לעבוד קשה בהשגתה ועיצובה", כך בדברי הפתיחה של ד"ר הילה דוד, מנהלת סל תרבות עירוני, טרם שהמסך עלה.

היא העלתה על קצה המזלג מעט מהאווירה הקשה שאפיינה את שנות החמישים בעליה הגדולה: "בשנות הצנע סיפקה ישראל לעולים החדשים תלושי מזון לרכישת מצרכי מזון מוקצבים, ובתוך כך התפתח שוק שחור לרכישת לחם שחור וחמאה, שנחשבו יוקרתיים לעת הזו. כמו גם עמדה על נידויים של העולים החדשים על ידי הצברים ועוד.

ההצגה "מגש הכסף" נפתחה בשירו הנודע של נתן אלתרמן שבוצע על ידי שני צעירים מוותיקי היישוב, והסתיימה בטקס יום העצמאות הרביעי למדינת ישראל, כשאלה חוברים לצד אלה וחוגגים יחדיו. סיפור המסגרת היטיב לתאר את התמודדותם של ילדי העולים החדשים על רקע השנים הראשונות למדינה, את המחסור במקומות עבודה ודיור, את הקשיים הרבים שבהם התגוררו העולים החדשים בפחונים במעברות ואת היחס המזלזל של ותיקי היישוב כלפי העולים, המבטא הזר, שמותיהם מבית ותרבותם.

"מגש הכסף" מציג על רקע תקופה זו ילדים ותיקים הפוגשים בילדי מעברה, עולים חדשים ומגלה את מאבקם הנואש ומאווייהם של האחרונים להיקלט בחברה כשווים בין שווים. אלה שאלה נתקלים בהתנהגות מתנשאת מצד מי שחש כי המציאות נכפתה עליו, ורואה בהם מטרד. אגב כך, המפגש הטעון בין הילדים מעלה שאלות קשות, רלבנטיות גם לזמננו 65 שנה לאחר קום המדינה.

התלמידים הצעירים נחשפו לעולם מושגים שלא שמעו עליו מעודם כמו, "שוק שחור", מושג שהתפתח בתקופת הקמת המדינה בה נמכרו מוצרי אוכל בסיסיים במחירים מופקעים. "פנקסי תלושים מוקצבים", אשר נועדו לספק מזון על פי מספר הנפשות של העולים החדשים, "שמן דגים" שכל ילד נאלץ לשתות כתוספת למנת המזון על מנת לחז'ק את בריאותו, "מחלת הפוליו" שאפיינה את התקופה "מעברה" ועוד.