הביטוי ‘כתיבה תמה‘ מקפל בתוכו סיפור של מרד ושליטה. זהו מסע התבגרות שפתי, תהליך שראשיתו בתמימות טבעית וספונטנית והמשכו במנגנוני המשטור שמפעילה השפה על התקשורת הראשונית, הפראית. סוכני המשטור של הכתיבה נאבקים בקו הילדי, ביד הרועדת, בחופשיות המתפרצת ומציבים גבולות של קוהרנטיות, של אסתטיקה ושל מוסכמות תרבותיות.

מאבק דומה מתחולל גם בנפשו של האמן, לעיתים הוא נענה לכבליה של האסתטיקה, לעיתים נהנה לנתץ אותם ולמרוד. לפעולת הכתיבה מיוחסת סימבוליות והשפעה כמעט מאגית המעלה אסוציאציות על סופרי סת“ם הנדרשים להיטהר לפני הכתיבה. זהו אקט טקסי, הוצאה לאור של עולמו הפנימי של הכותב אל העולם שבחוץ. הכתוב הוא שריד לפעולה המהדהדת לנצח את כוונותיו של הכותב באותו רגע נתון וחולף.

חנה אלטרץ: אמנית הדפס וקליגרפיה יוצרת כתב יפני וכתב עברי עתיק בהדפס ותחריט. היא מעקרת את פעולת הכתיבה מהספונטניות שבה ומן החד פעמיות של תנועת היד. הטכניקה מאפשרת לחנה שליטה מוחלטת על התוצאה ואפשרות לשעתק אותה שוב ושוב. חנה כותבת קליגרפיה יפאנית המתקשרת למקום הולדתה בקובה שביפן, אך החיבור הוא לפן הצורני והאסתטי שבאותיות ולא לתוכנן מכיוון שאינה מבינה את השפה, היא משאירה אותה כקליפה ריקה, אסתטיקה אילמת, אך בכל זאת נושאת משמעות סימבולית. לעיתים היא משמידה את עבודותיה ומייצרת מקרעי הקליגרפיה נייר בו הסימנים נבנים מחדש בצורה אקראית, יוצרים מעגל של יצירה, הרס ויצירה מחדש, שליטה אולטימטיבית ואובדן שליטה מוחלט.

נונה אורבך: מציגה עבודת וידאו בה היא כותבת את פסוקי המזוזה, מוחקת, כותבת מחדש ושוב מכסה, במעיין אובססיה טקסית, כפולחן שיצא משליטה. לפעולת הכתיבה של מזוזה מיוחסת משמעות מאגית וקדושה, המצריכה מסופרי הסת“ם (גברים בלבד) דיוק ושליטה. נונה מנכסת את פעולת הכתיבה הפולחנית מהבלעדיות הגברית, תובעת בעלות על המזוזה כמסמנת הסף, משבשת אותה ושוב מכסה ומתחילה מחדש. היא יוצרת תל ארכיאולוגי מרובד שכבות, המכסות ועולות זו על זו. נונה נמנעת מכתיבה בסגנון "הגברי", המדויק והמעוטר, לטובת כתב ידה הסינגולארי הטבעי. בפעולה סיזיפית ועיקשת היא מנכיחה ומבטלת את כתב ידה רק כדי לשוב וליצור אותו מחדש.

יעל וקסלר: מציגה עבודות וידאו המהלכות קסם על הצופה. במבט ראשון יש בהן חזרה לתמימות, לקו ילדותי, לשעשוע, אך הן מביעות מאבק, מבט מן החוץ אל הבית ואל הספר שבעבודות כמרחב חסום, גן עדן אבוד אליו לא נוכל לחזור.  ציור ילדותי, סמל של בית אידילי שאינו קיים במציאות, מעומת עם הטקסט שכתב האדריכל לה-קורבזיה הדורש להפוך אותו למכונה מתפקדת. בעבודה השנייה, הספר, מקור של ידע חתום, ממנו פורצות ספק אותיות מפלצתיות, חונקות את הספר כטפיל, מונעות את פתיחתו.

האמנים המשתתפים בתערוכה עושים שימוש בפעולת הכתיבה אך גם חותרים תחתיה, בונים ומפרקים אותה מחדש. חלקם משחררים את הכתיבה ממגבלותיה, חלקם כופים עליה מגבלות משלהם, הופכים את פעולת הכתיבה לסיסמוגרף רגיש המתרגם את עולמם הפנימי. הם מבצעים פעולת הזרה לכתיבה ,הגורמת לנו לעצור לרגע ולהתבונן בעיניים חדשות בפעולה שהייתה לנו להרגל. הנכם מוזמנים להתנסות בכתיבה תמה בתערוכה בעצמכם...

2.2.14- 9.3.14

קרן ויסהוז- אוצרת התערוכה