'מיצב מתהווה' של האמנית והאוצרת עדה נעמני

החלל העליון של הגלריה העירונית לאמנות בית קנר יתאכלס במהלך החודשיים הקרובים ב'טיוטות חייה הנבחרות' של האמנית עדה נעמני (תושבת נס ציונה, לשעבר- אוצרת הגלריה העירונית ברחובות). בעליית הגג, היכן שחוסים אלפי פרטי זיכרון אישיים המציינים פרקי חיים- מתחיל הסידור, הפירוק, וההרכבה. 'מחסן החיים' המוצג בגלריה מורכב מאובייקטים לוכדי זיכרון  שניתן להחזיקם ביד כמו : גלויות, בולים, ציורים, מפיות מצוירות, אוספים, תמונות, סרטי צילום, קופסאות, מעטפות, הזמנות לתערוכות, יומנים, טקסטים אקראיים וכד'....

הזיכרון הוא שחקן מרכזי במיצב. המיצב  מגדיר עצמו כהצבה אמנותית בחלל, אבל היותו 'מתהווה' פירושו שהוא משתנה לאורך כל התערוכה. האמנית תשהה בגלריה (בימים שלישי אחר הצהריים, ושישי ושבת במהלך כל התערוכה) ותעבוד על סידור המיצב. האם זו טווייה מחודשת, מכוונת, או אקראית של רקמת חיים מתוך אלפי פריטי זיכרונות שנמצאו במחסן ? או אולי זהו מפגש שלה וגם שלנו עם פרקי חיים נבחרים שהיא מציגה לפנינו?  מה כוונתו ואופיו של הסידור המחודש? האם  הסדר עבורה יוכל לסמן גם כיוון וסדר עבורנו?

עדה בוחרת להתחיל ולהציב את 'מחסן חייה'  טרם התערוכה ולהמשיך בפעולת הסדרתו כל מהלך התערוכה. עבודתה המתערבת הופכת את המיצב גם לנושא ערך של חיוניות וזרימה- בדיוק כמו החיים.

באמצעות סידור מחדש, אנחנו נפטרים לעיתים מעודפים, לעיתים נמנעים מלחזור על עצמנו שוב, נזכרים, יכולים להיות קוהרנטיים יותר, או סדורים בהמשך.

האם כך נוכל לעשות גם בעתיד? אולי הארכיאולוגיה האישית שלנו תנדוד כולה אל ההארד דיסק (בו כבר נמצאים וירטואלית פתקאות לאהוב\ה, יומנים, תמונות, מתכונים , הוראות , מחשבות, שירים..) או  באחסון וירטואלי יותר-בענן..

עדה תארח בתוך המיצב גם עבודות של אמנים חברים, היא תזמין אותם להציג איתה, ותציב את עבודותיהם בתוך המיצב שלה כאילו רוצה לומר- גם הידידים, האמנים שאיתם נמצאה בקשר כאוצרת וכאמנית במשך שנים, גם הם חלק ממחסן החיים.

אוצרת התערוכה: אפי גן

לפרטים נוספים:
עדה נעמני- 050-9415431

עדה- תשהה בתערוכתה בימים ג' אחר הצהריים ושישי ושבת בבוקר במשך כל התערוכה החל מאמצע חודש יולי.

הגלריה העירונית לאמנות, בית קנר, רח' רוטשילד 7
שעות פתיחת הגלריה העירונית : ימים ב, ג,ד,ה,ו,שבת 10:00-13:00
וכן יום ג' אחה"צ.