"אם התפיסה האנושית של עץ ובית נרדפת לעד על ידי איזשהו עודף נסתר בדברים שאף פעם אינם מתהווים, אותה סיבה תקפה להקשר הצרוף שבין אבנים לטיפות הגשם. אפילו חפצים דוממים, פותחים את המציאות אחד של השני במידה מעטה, מופחתים לקריקטורה דקה. אך אף פעם אינם נפגשים אחד עם השני במידת הקיום העמוק, אלה רק עכשיו." – הרמן גרהם.

העולם נוצר ממשמעות, מהשפה. זהו פיצוץ של כלום, מרווחים בין העיצורים. כל שישנו זמן וחלל. החלל הוא היחסים בין האובייקטים, כלומר הרווחים וההפרדות בינהם. האובייקטים אינם נחשבים, אלה רק החלל שבינהם. המרווחים מזוהים בעזרת הזמן, השינוי, תנועת השיתוף.

אותה ההבחנה הניגודית של האדם לראות את האובייקט כדבר העיקרי ולא את הקווזי אובייקטים, היחסים, ההפרדות והרווחים, כדבר העיקרי - היא מעצם חיפוש המשמעות. התנועה המעגלית של המשמעות נוצרת באדם וממשיכה אל תנועת השיתוף של האובייקטים מסביבו. האובייקטים קיימים גם מעצמם ומההקשרים הצרופים בינהם. משמעותם נקבעת בתפיסה האנושית מהקשרים אלה אפריורי.

המציאות חותרת תחת האמירה שהאובייקטים הסובבים אותנו הם מסכים המקרינים את מהותם, ובהם משתקף הסובייקט. כגון יצירת האמנות - נוצרת מההקשרים שלה. בתערוכה זו, ארצה להצביע על ההקשרים שבין יצירות האמנות לעצמם ולצופה, היוצרים את המשמעות. האם יצירות האמנות אלה מקרינות בעצמם את מהותם? מה בדיוק משתקף בהקשרים בינהם?

משתתפים: אלונה גולדברג, דוריאן גוטליב, יובל אצילי, ניב כהן, טל רוזן אליעזר, מיקה חזן בלום, מתן אורן ועיינה שני.

אוצרות: בוריס מרינין.
פתיחת התערוכה: 5.9.15 19:30
סגירת התערוכה: 2.10.15
ביתן האמנים, ביל''ו 6 - ראשון לציון