ליהי תורג'מן, אתי וידר-ורצר, נחמה גולן, מירי מור, נדיה עדינה-רוז, שרון פרופ-רשבם, יעל וקסלר ולוסי אלקויטי.

השירה העברית זוכה לעדנה יוצאת דופן: ערבי שירה ממלאים אולמות, ספרי שירה מתפרסמים חדשות לבקרים והשירה שנתפסה כאומנות המחזיקה סוד וחידה ומצריכה הקשבה מיוחדת, נדמה שחצתה גבולות ומגיעה לכל לב.           

התערוכה ששמה הושאל משורת שיר של לאה גולדברג ( משירת הנחל) , מבקשת להסב את תשומת הלב אל השירה ואל האמנות הבאים זה לצד זה. בתערוכה מציגות אמניות שלצד עבודתן האמנותית הן כותבות שירה מקורית, אמניות השואלות שירים, או שורות שיריות אל העבודות ומשלבות אותם בעבודות, ואמניות הלוקחות שיר הקיים כ'רדי מייד' ומתחילות פעולה, עד ש'הוא' מתרצה לעבודה.

בחללי קומת התערוכה מוצגות עבודות אמנות של 8 אמניות בצילום, וידיאו, ציור, איור ופיסול. האם רוב של נשים אמניות השואלות מהשירה אל עבודתן היא עוד אפיון חדש על רקע מגדרי – אין לדעת. ברור שלפנינו פעולה נפוצה, מרחיבה, ואופיינית . השירה מטעינה את עבודות האמנות והן אותה.

אוצרות: אפי גן, קרן ויסהוז
נעילת התערוכה: 21 במרץ