הני שקולניק  –  סבינה סעד
אמא  –   בת

בכל בית מתרקמת לה שפה אינטימית, פנימית, המדוברת רק על ידי יושביו. שפה זו, מורכבת מטקסים ביתיים, מחוות  בינאישיות, בדיחות ועקיצות פנימיות שזר לא יוכל לרדת לעומקן, ולפענח את כל הרבדים מהם נשאבה ובהם נגעה.שפת הבית מעוגנת המיתולוגיה המשפחתית מעין שלד משפחתי בו כל אחד מבני המשפחה יודע את תפקידו וחלקו ביציבותו ושלמותו של הגוף בכללותו.

הטקס המשפחתי, בו האם הצלמת, הני שקולניק, משתמשת בבת כמוזה ומודל לצילומים מבויימים, מנכיחים את החיבור בין שתיהן ביצירה ומאפשרים לבת הצצה אל דמותה המשתקפת מבעד לעיניה של האם. הבת, סבינה סעד, בתורה, שוזרת את הסיפורים של המיתולוגיה המשפחתית, כתובה ומאוירת, אל תוך יצירתה. האם והבת מאפשרות לצופה חלון הצצה אל המרחב האינטימי שלהן והשפה הביתית המדוברת בו, באמצעות תרגומה לשפת האמנות. כך דברים עמוקים, שלא ניתן להעבירם רק במילים, לא אובדים בתרגום.