תשעה אמנים משתתפים  בתערוכה ומייצרים קבוצת מיקוד הפועלת ככלי מחקרי המאפשר לצופה תובנות מתוך עולמות מוקטנים הפועלים ביחד ולחוד. באמצעות הקטנה, מזעור ומשטור מתהווים עולמות מרוכזים, שבהם ריבוי קולות וניואנסים. המבט מפרק את המכלול. ההצבות קוראות להתקרב. פעולה המתרגלת מערך מחשבתי של 'זום אין'-'זום אאוט', ומאפשרת השתהות מול יצירה והתבוננות איטית. הקצר, המרוכז, המיקרוקוסמוס מחזיק פוטנציאל להיות אייקוני, סמל מתומצת.      

                                                                                                                            
לילי פורן – מציגה אובייקטים עטופי בד, רקמות-יד, חרוזים ומיני חפצים קטנים שנחנטו לכדי סימנים המאזכרים בובות או חפצים חד פעמיים, פולחניים המוליכים זיכרון אך גם אוצרים זיכרונות ילדות, מקום, משחק ותרבות. האמנית מלקטת ומשמרת ובה בעת גם מרכיבה מחדש.  

נעמה אופנהיים- הקטן, הפריך, השקוף כמעט נעלם מן העין. בסטודיו נשמרים אוספים בני עשרות שנים. ממצעים אורגניים מתפרקים, מרכיבה האמנית סיפור חדש הנרקם מזיכרון ומנכיח קושי בנראות. החפצים הקטנים עובדים גם כממסכים, רובד המרחיק ומקרב בו זמנית.                          

מירי פליישר- מציגה עבודות קרמיות הקושרות  לידה אל מוות, פולחן אל דרך חיים. מעגל פלאות דרך חומר וטכניקה.

סימה לוין- הפרטים הקטנטנים הם חלק מסיפור סמוי, ביטוי לעיבוד מאוחר של עולם ילדות רחוק וזר השאוב מזיכרונות שנטמעו ועובדו אצל האמנית. המיקרו מגדיר את המקרו, והפעולה בסטודיו בוראת מחדש ובהקטנה עולמות ילדות.
                                                                               
לידה שרת מסד- אוסף גביעי יין המכילים סגסוגות מתכת וזהב. אשר ליקטה באתרי בנייה. החומר נאסף ועבר התמרה בסטודיו.

לאה דיין- פסלי חומר מאזכרים כדים עתיקים, כלי פולחן, צורות גוף .העבודות נושאות אזכורים פיגורטיביים, שמקורם בין השאר בסמליות תמציתית של מיסטיקה קבלית, הגות פמיניסטית או אקולוגית עכשווית ומציעות דיאלוג מחודש עם האדמה והארץ.

יעל בר-לב – באמצעות פעולת עיטוף, דיקור, הדבקה ונעיצה של חפצים וחומרים שונים, מנסה בר-לב לביית את השדים בתוכה, לכלאם ואולי אף להעבירם מטמורפוזה .

נטע אבידר- בסדרת עבודות הנעה בין רישום לפיסול, בין דו ממד לתלת ממד. אבנים קשורות אל ניירות שהצהיבו. תזכורת פואטית למשמעות החיים.                                                               

עידו מרקוס-  ב'קיר נוף'  המכיל פורמטים קטנים של ציורים קומפקטיים, מציע מרקוס  מפגש צפוף ודחוס הדורש התקרבות ויוצר הקשרים חדשים.