גלריית בית יד לבנים ראשון לציון מציגה את התערוכה הזוגית, זיכרון חלוד / טלילה צור-עברון, שרון פזנר.

התערוכה, זיכרון חלוד, מתבוננת ומעלה שאלות לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות הבא אחריו. האמניות טלילה צור-עברון ושרון פזנר פועלות בשני צירים של בליה והתכלות. שתיהן נוגעות בתהליכים טבעיים במהותם- קמילה וקורוזיה, אך מכניסות אותן לקונטקסט צורב כזריית מלח על פצע חשוף.  שתיהן מביאות אל תוך חלל הגלריה את העקבות- הסימנים שמותירה פעולה שהסתיימה, את השאריות והכתמים המעידים על מה שהתרחש.

שרון פזנר עושה שימוש בתהליכי קורוזיה במסמרים וסיכות המוצמדים לבד בעבודה דקדקנית ומדויקת. היא מזרזת הווצרות תהליך טבעי של התכלות המתכת, באמצעות ריסוס המסמרים במים ומלח הגורמים לחלודה הנוצרת "לדמם" על הבד ולהכתימו.

על הבדים מייצרת שרון דוגמאות בעלות סמליות חזקה: עצים על שורשיהם, ספירות, מטרות ירי, בתים ודגלי ישראל. הטיפול בחלודה מעניק להם נוכחות אמורפית, מצב ביניים של גשמיות נוזלית מפורקת על פי עומק החילחול של החלודה.  מעל הכל מרחפת עבודה ובה המילה 'אולי' שמטעינה את היצירות באווירת פקפוק והיסוס כנגד אמירות חד משמעיות נחרצות.

טלילה צור-עברון מתעדת בארבע השנים האחרונות את מראהו של בית הקברות הצבאי בראשון לציון ביממה שלאחר תום טקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל. הצילומים לוכדים את תחושת האנטי קליימקס של היום שאחרי, את הבנליות שבה מתרחשים תהליכים טבעיים תחת השמש הישראלית החמה. התיעוד של טלילה את הטבע של הבליה ובעקבותיה, את העלמת השאריות לטובת החזרה לשיגרה, הוא פעולה הפוכה לאקט המחיקה של הזיכרון. פעולת החזל"ש (חזרה לשיגרה בסלנג צה"לי) מעלימה את העדויות לעבר ומפנה מבטה קדימה, כמו מבקשת לרכז את הזיכרון ביום אחד כדי שתוכל לשכוח בכל היתר.

בעבודות החומר שלה, מחפשת טלילה אחר דרך פיזית "לגעת" היא לוחצת חומר רך אל תוך חללי המילים החרוטות בכרית הראש של המצבה, הופכת אותן לשלה, מדברת איתן, מדברת דרכן. עבודותיה של טלילה נוגעות ישירות בעצב החשוף, לא מתחבאות מאחורי אסתטיקה לירית, לא מתכסות במילים גבוהות או פאתוס. היא מניחה בפנינו את הדברים כהווייתם, היה טקס ואלו העקבות שנותרו בשטח. היה בן, מה הותיר אחריו?

פתיחה- 6/4   נעילה- 16/5

קרן ויסהוז- אוצרת התערוכה - אפריל 2017