גיאולוגיה – אידיאולוגיה עוסק בדימויי טבע ונוף, שכבות אדמה, מרבדים, מרבצים ,סדקים ושברים. מנעד רחב של אינפורמציה המתכנסת לתיאורים ויזואליים, מרהיבים ביופיים, סימנים נושאי משמעות, תופעות טבע. רקמת אדמה שהופכת לרקמת אדם .

מבשרו של הנוף המדברי עולה ההיסטוריה האנושית של החברה הישראלית, שורשים המעלים אסוציאציות של בריאת העולם במדבר. בין שכבות המדבר צצים שמותיהם של שנים עשר השבטים המעידים על המקורות.לחולות גוונים רכים וטקסטורה זורמת, דימויים בעלי מרקם גס, מחוספס המדגיש אותם כאלמנט זר בתוך הנוף העצום, דילמה בין האדם לבין כוחו העצום של הטבע. אלמנטים ארכאולוגים בשכבות העתיקות, מבצבצות מבעד לרבדים שהצטברו, תופעה ציורית שנרקמה מתוך התבוננות מדוקדקת וקשובה לנוף של מכתש רמון. סיפור של חברה ,נרטיב הנמשך ומתגלגל מתקופות עתיקות ועד לימינו. חיבור בין אדם לאדמה, יצירת אדריכלות אישית של היקום האישי.

בנימים של האבן יש זרימה של חיים, הציור מהדהד בין המופשט לפיגורטיבי, העין לרגע מזהה את המוכר ורגע אובדת בתוך כתמי הצבע והקו בציור, המבט, לאט לאט מצליח לפורר את חומת האבן. הציור נעשה בשכבות מרובדות, זו על גבי זו, מהכהה אל הבהיר. לנקודת מבטה האישית של פנינה ,נוף חתך המגולם בו נוף פנימי, נוף קרביים של אדמה, חתך גלי וסכמתי,  סכמה ויזואלית מוסכמת, תוצר של ידע ,לימוד והקשבה למקום, למצוקים הנישאים לגובה למקום מרוחק, יבש ומרטיט.

יצירות  המזכירות ומעלות על הדעת את הפסוק "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" מחזקות את המשמעות הסמלית של העבודות, נטועות, שואפות אל הנצחי האינסופי והנשגב.

סדרת עבודות נוספת המרמזות על שריפה, חדלון, עיסוק באש ככוח בורא או מכלה, גורם המייצג בו זמנית חיים ומוות. תהליך יצירה החוקר את כוחות החיים הטמונים בהתחדשות לצד הפוטנציאל. 

"עירום וחול ימין ושמאל וצהוב מדבר ללא משעול"  (מילים יעקב פיכמן)