השירה העברית המלווה אותה כל חייה מהווה השראה משמעותית ליצירותיה המוצגות בתערוכה זו.

נעמי שמר, אברהם חלפי ואביב גפן הם רק חלק מהמשוררים שהיוו נדבך ביצירתה. לאה לוקחת שורה או בית מהטקסט ומאפשרת למילים להשפיע ולהשתלב בתחושותיה, המוזיקה והמילים מופיעים על הבד אם בכתמי צבע בריתמוס מוזיקלי, בתנועה על הבד ואם בזרימה של הנושא בדימויים. ניתן לחוש את עצמת הקצב של המנגינה בעצמת הצבעים על הבד.

ישנו אזכור והקבלה בסגנון ציוריה של לאה עם ציוריו של ג'קסון פולוק. כמסורת האקספרסיוניזם המופשט הניו-יורקי כך גם האמנית ממריאה לעבר ה"נשגב" המטאפיזי, שהוא מעבר לזמן ולמקום. בציוריה, קיים תהליך המבטא את יצריה ותחושותיה, כתמי צבע שלכאורה אינם מתוכננים אלא "יוצאים מהשרוול", ספונטניות ורגש מעובדים יחדיו לכדי יצירה ושלמות. יש בשפתה האמנותית יותר מאשר סידור פורמאלי של צבעים וצורות.

הציורים, בצבעי אקריליק על בד, בטכניקה ייחודית של צבע העובר דרך צינורות זכוכית (פיפטות). כלי עבודה שליווה אותה כל חייה במעבדה. בחיפושיה אחר זרימה חופשית של הצבע היא מצאה פתרון בצינורות הזכוכית. הזרימה החופשית של הצבע באה לידי ביטוי גם בשיר , בכתם ובצבע המשתלבים יחדיו ומובילים את היצירה לכיוונים שונים.

הציורים והשירים שנבחרו לתערוכה מוצגים בסמיכות כיוון שישנו קשר בין השניים.