שמה של התערוכה מבוסס על מונח רפואי: העצב התועה, ולא בכדי, משום שלא ניתן וגם לא מומלץ להתעלם או להסתיר את העובדה ששרון היא מושתלת לב.

 האמנות של שרון מתפוצצת מחיים, מחיות. הארוס אצלה עוצמתי והתשוקה היא אינסופית. זה ניכר בצבעוניות, זה ניכר בצורניות, זה ניכר בחומריות, בטקסטים, בתכניה, חלקם בוטים ולא מסתתרים, חלקם רגשיים ודרמטיים וחלקם שכלתניים והרבה הומור.

 ״אני מתעסקת בנדידה בין החיים והמוות, ביניהם יש עולם שלם של יקום, פנטזיה, התעוררות, דכי, קבעון. מנסה באופן תמידי ליצור בתוך הקבעון הקיים המוכר, טוויסט, לתת לו פרשנות חדשה.״ (ש.פ.)

בתערוכה זו מוצבות שלש קבוצות של עבודות: קלפי טארוט ובהם דימויים פנטסטיים המבוססים בחלקם על הדמויות המסורתיות של הטארוט, בתוספות קולאז׳יות של חומרים שונים, וידאו ״נמצאה בביתה״ בעל איפיונים קרוואג׳סקיים, שנעשה בשיתוף פעולה עם המנתח של שרון, פרופסור יעקב (ג׳יי) לביא, המשתתף בו. בנוסף תוצג סידרה שלישית בה היא מפנטזת שהיא רקדנית, ובה היא מצויירת בבגדי ונעלי ריקוד בתנוחות שונות. בנוסף מוצגים טקסטים שגם בהם יש פנטזיה ומציאות בחיבור אסוציאטיבי חופשי. כולם חלק מהשלם של חוית ההחלמה שלה, הפחדים, החלומות והתקוות.

פנטזיות מתערבבות עם מציאות חייה, מרימים ליקומים אחרים את הבנאלי, את הקושי ואת האפור והשחור של השגרה הלפעמים מאד קשה שהוא חלק מחייה. רצונותיה הודפות את הקושי ובמקומו נכנסת הצבע העז, החלום ומימושו האמנותי.

ג׳ניפר בלוך אוצרת